החלטה בתיק ת"א 6753-06

1.      זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן בבית משפט זה על ידי כבוד השופטת חנה לפין- הראל ביום 10.10.11, עד להכרעה בערעור אשר הוגש עליו.

בפסק הדין התקבלה תביעת נזיקין, אשר הוגשה על ידי המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") בשנת 2006 בגין פגיעתו בתאונת עבודה מיום 10.8.00. האחריות לארוע התאונה הוטלה על המבקש ועל המשיבים  מס' 2 ו-3, ביחד ולחוד, בשיעור של 80%. נפסקו למשיב פיצויים בסך של 139,000 ש"ח, לפני ניכוי תגמולי מל"ל, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%, החזר אגרה וחוות דעת המומחים הרפואיים, וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

         טענות הצדדים

3.      המבקש פנה לבית המשפט ועתר לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בד בבד עם הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקש טען בבקשתו כי בנסיבות דנן מן הדין להיעתר לבקשתו הן בבחינת סיכויי הערעור והן בבחינת מאזן הנוחות.

לעניין סיכויי הערעור, טען המבקש כי הוא לא היה אורגן בעת התאונה הנדונה אלא בעל מניות בשיעור של 10% בלבד, ומשכך שגה בית המשפט כאשר קבע כי יש להטיל עליו אחריות אישית לתאונה נשוא התביעה. עוד טען המבקש כי הוא מונה כדירקטור ביום 01.01.01, כלומר לאחר התאונה הנטענת, וכי הוא לא היה מעורב בקבלת ההחלטות ו/או באחריות על הבטיחות באתר העבודה. לפיכך, טען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי יש להטיל עליו אחריות בכלל, וכאשר קבע כי אחריותו עולה על 10%, שזהו שיעור מניותיו בחברה, בפרט. לכן, לטענת המבקש סיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

לעניין מאזן הנוחות, טען המבקש כי המשיב הינו תושב השטחים, אשר אין לו כתובת מגורים קבועה, וברור כי לא ניתן יהיה לגבות כספים שישלם המבקש חזרה, ככל שהערעור יתקבל.

4.      המשיב הגיש תגובה לבקשה ובה טען כי יש לדחות את הבקשה. המשיב טען כי טענות המבקש לעניין היותו בעל מניות, אשר החזיק בשיעור של 10% בלבד ממניות החברה, הועלו בבית המשפט ונדחו על ידו לאחר שמיעת ראיות. לטענת המשיב צדק בית המשפט כאשר קבע כי יש להטיל על המבקש אחריות לתאונה, שכן הוכח כי בעת התאונה הוא שימש כמהנדס וכמנהל בחברה, אשר היה מעורב בקבלת ההחלטות באתר הבניה נשוא התביעה.

לעניין מאזן הנוחות טען המשיב כי הוא זה שעלול להיפגע כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן המבקש עלול להבריח נכסים ו/או להעביר נכסים לאחרים. לחילופין, הציע המשיב כי הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ו/או תוגש לבית המשפט ערבות בנקאית בסכום פסק הדין, עד למתן החלטה בערעור שהוגש.

דיון והכרעה

5.           ככלל, בדיון בבקשת עיכוב ביצוע פסק דין נבחן קיומם של שני תנאים:

א)      קושי בהשבת המצב לקדמותו - דהיינו, אם יזכה המערער בערעורו לא תהא אפשרות או יהא  קושי רב להשיב את המצב לקדמותו.

ב)      סיכויי הערעור.

[ראו, למשל: בש"א 216/89 אברהמי בוניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (1989) (להלן: " עניין אברהמי"), ואסמכתאות שם].

בנוסף, נקבע  כי ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, אזי הדרישה מבחינת מאזן הנוחות נמוכה יותר, ולהיפך [ראו, למשל: ע"א 7493/10 טנצר נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (ניתן ביום 17.2.11)].

6.      מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, אקדים ואציין כי דומה שבמקרה שלפנינו שאלת מאזן הנוחות מקבלת משנה תוקף, שכן המשיב הינו תושב הרשות הפלשתינאית.

7.      החיוב אשר עיכוב ביצועו מתבקש בענייננו הינו חיוב כספי. בהקשר זה נפסק לא אחת כי הכלל הינו שאין לעכב ביצועו של פסק דין לתשלום סכום כסף. אולם במה דברים אמורים? כפי שנקבע בעניין אברהמי הנ"ל:

"כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעורו."

במילים אחרות; הטעם לכלל לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין בו נקבע חיוב כספי נעוץ בהיותו בר השבה. על כן לכלל זה חריגים - מקרים בהם החייב משכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור.

8.      אחד החריגים לכלל האמור עשוי להתקיים במקרה בו הזוכה בפסק הדין הוא אדם שגר מחוץ לתחום השיפוט או עומד לעזוב לשם. זאת, בכפוף לכך שלזוכה אין נכסים בישראל [השווו: בש"א 2169/93 שחם נ' מנס, תק-על 1993(2) 1984, שם דחה כב' הנשיא ברק בקשה לעיכוב ביצוע " מן הטעם שיש לו לתושב החוץ נכסים שניתן להיפרע מהם"].